דילוגי חשיבה – מרכיב הכרחי בפיתוח תבונה וחלימה
מצורפת דוגמה לטקסט חסר והתייחסות שנכתב במסגרת עלון בית הספר:
סונטה לאכילס ללא ליווי
הטלפון מצלצל, אכילס מרים את השפופרת.
אכילס: שלום, מדבר אכילס.
אכילס: הו, שלום מר צ. מה שלומך?
אכילס: צבצבת? אוי, צר לי לשמוע על כך. יש לך מושג מה גרם לכך?
אכילס: כמה זמן החזקת אותו בצורה שכזו?
אכילס: אם כך, לא פלא שהוא תפוס. מה לכל הרוחות גרם לך להחזיק את צווארך מסובב כך למשך זמן כה רב?
אכילס: ערב רב, הא? אילו סוגים למשל?
אכילס: מה כוונתך "גן חיות מחלום בלהות"?
אכילס: לא הפחיד אותך לראות כה רבים מהם בו זמנית?
אכילס: גיטרה? מכל הדברים שבעולם, בין כל היצורים הללו… שמעתי, דרך אגב, שאתה אמן גדול של כינור.
אכילס: איזה הבדל יש?
אכילס: אתה צודק, מעולם לא שמתי לב להבדל הזה בין כינור לבין לירה. והרי לא רק הכלי היווני העתיק, אלא כל סוגי הנבל…
בספר גדל, אשר, באך נפרש הדו-שיח הנ"ל על פני 3 דפים, בהם הקורא חשוף רק לדברים אותם בוחר אכילס לומר בתגובה או שלא בתגובה למר צ. וזה הולך ונהיה יותר ויותר מאתגר…
* * * *
מה קורה לנו כשאנו צריכים להשלים לבד חלקים חסרים? מה משדר המוח כשאין משנה סדורה, כשחסר רצף, כשנעלמים תלויים באוויר?
אני כל כך אוהבת לקרוא או לצפות במשהו שמשאיר מקום לתהייה, למחשבה, לדמיון. אני מרגישה שמי שכתב או יצר את זה מתייחס בכבוד לאינטליגנציה שלי. הוא מאמין בי, שגם אם לא יאמר ויפרש הכל אני אצליח לדלג את המרחק. הוא מאתגר את המחשבות שלי, הוא מעורר את הפחדים שלי, הוא מפגיש אותי עם השפע והעומק שבתוכי.
שהרי, תבונה איננה בנויה רק מידע. היא מכלול של מיומנויות, כישרונות ותעוזה, שמסוגלות יחד לפענח מורכבות. אם ברצוננו לפתח אותה יש לאמן אותה, להכניס אותה לפעולה בתהליך הלמידה, להשאיר לה מקום הולך ומתרחב.
לתפישתי, מי שמורה כך יהפוך עם הזמן ללומד הרבה יותר ממלמד.
איך עושים זאת?
עולים במעלה הסולם בדילוגים. בהתחלה קופצים 5 שלבים, יורדים 2, אולי 3 אולי 4… אבל לא מוותרים על הדילוג. מדלגים שוב. מוצאים את אלה שמסוגלים לדלג ולא מתעקשים איתם לרדת. מדלגים שוב. יורדים בשביל מי שצריך אבל לא עד הסוף. אומרים לילדים שזה מה שאנחנו עושים – אנחנו מלמדים אותם תבונה. לא היסטוריה/לשון/מתמטיקה וכו'… אנחנו מלמדים אותם להבין מורכבות, שהיא שם נרדף למילה "חיים".
אני מאמינה שאנשים מחפשים שפע בנפש האדם שמולם. הם לא יודעים להגדיר מהו שפע אבל עת הוא קיים הם מזהים אותו מיד. אני לא מוותרת על החיפוש הזה, כיוון שמבחינתי הוא קיים בכל אחד, רק צריך להזמין אותו לצאת שוב ושוב ולהשאיר לו מרחב לבוא אליו.
המרחב הזה הוא גם שדה החלימה. זה המקום בו המחשבות נישאות לצידו השני של הדילוג ומפליגות מעבר לאפשרי. לפיכך, הוא למעשה הרכיב העיקרי באומץ, בגבורה, ביזמות, בהובלת שינוי, בהנעת תהליך ובהשפעה על הסביבה.